אורחת בגינה

השבוע הגיעה אורחת לגינתי וישבה תחת עלה הפאפיה.

רציתי לשתף אתכם בתמונות:

כיוון שאני לא מבינה כלום בציפורים, אם מישהו מזהה את הציפור אודה לכם אם תכתבו לי.

ספר מומלץ: קטלוג הצמחים של משתלת מלצר

בפינה זו אני רוצה להמליץ על ספרים שקשורים בגינון.
האמת היא שההיצע מאוד קטן, אם בספרים בעברית נסקינן. הבעיה היא שאם קונים ספר תוצרת חוץ אז מה שרשום לא ממש מתאים לארץ ישראל החמה. לדוגמא: אם קניתם ספר אנגלי ורשום שהצמח אוהב שמש מלאה אל תתפלאו אם הוא לא ממש יסתדר עם השמש הארצישראלית היוקדת לעומת האפרוריות האנגלית.
בכל מקרה, אני אמליץ על ספרים בעברית. אלה שיש.

הספר הראשון שאני רוצה להמליץ עליו הוא קטלוג הצמחים של משתלת מלצר.
הקטלוג, כשמו כן הוא, הינו רשימה של צמחים, כולל תמונות, ופירוט קצר על כל אחד מהם: תנאי מחיה, השקיה, תאורה, עונת פריחה, שימושים אפשריים, הערות שונות ועוד.
הקטלוג מחולק למספר קטגוריות:

• עונתיים של חורף 
• עונתיים של קיץ 
• רב שנתיים עשבוניים 
• רב שנתיים בשרניים-משתרעים 
• דגניים ודומיהם 
• שיחים 
• מטפסים 
• צמחי תבלין וריח  

בכל אחד מהפרקים הצמחים מופיעים לפי סדר ה- א' ב'.
אם יש לצמח מסוים שם "עממי" ושם "אמיתי" אזי תחת השם ה"עממי" תהיה הפניה אל השם הנכון. מאוד נח.

בסוף הספר אפשר למצוא רשימות המחלקות את הצמחים לפי קטגוריות נוספות: 

צמחים שגדלים בצל, צמחים שמתאימים לקו ראשון/שני בחוף, צמחים בעלי עלווה אדומה וכן הלאה. כמובן שיש גם קטגוריה של צמחים חסכוניים במים. חובה. 

תחת כל קטגוריה כזו נמצאת רשימת הצמחים המופיעים בקטלוג ועונים על הדרישה. 

חשוב להבין כי קריאת הקטלוג לא מספיקה כדי להבין הכל ולבחור את הצמחים לגינה. חשוב לראות את הצמח הבוגר, לשאול ולברר, כמו כל דבר אחר לפני ששותלים. אם מדובר בפרחים עונתיים אז זה לא באמת כ"כ חשוב, כי ממילא הם קמלים לאחר מספר חודשים.
הנושא יותר עקרוני בצמחים שמתכננים לטווח ארוך, אבל לא רק. לפעמים משהו שחשבנו שיהיה קטן וחמוד מתגלה כ"חנות קטנה ומטריפה". דוגמא טובה לכך הוא שיח הלנטנה. בקטלוג הוא גם נראה וגם נשמע לפי התיאור כשיח נהדר ומומלץ. בפועל, אני לא מכירה אף אחד שאוהב לנטנה בגינה. היא יפה, שופעת וססגונית, אבל קוצנית, ריחה לא נעים, היא מתפשטת ושתלטנית. ובקיצור, מתאימה לגינות ציבוריות, לצידי הכבישים, לא לגינה הפרטית.
כך גם לגבי ביגונוויליה. לביגונוויליה אני חושבת שאני אקדיש כמה מילים נפרדות ביום אחר. ביגונוויליה היא אחת הטעויות הגדולות שעושים הרבה אנשים שמקימים גינה לראשונה, ובאמת מגיע לה (לביגונוויליה) מקום ראוי בבלוג כדי להסביר למה אני משמיצה אותה כך.

אבל קצת סטיתי מהנושא. נחזור לקטלוג.
מחיר הקטלוג הוא 159 שקלים. לא זול, אבל אני בכל זאת ממליצה. למי שאוהב את הגינה או צמחים בכלל זה פשוט ספר חובה.
אני מוצאת את עצמי יושבת ערבים שלמים, מסתכלת, קוראת, מתכננת מה לקנות. זה כיף גדול.
קניתי את הספר גם כמתנה מספר פעמים. למי שאוהב גינון זו מתנה נפלאה. הספר נמכר רק במשתלה עצמה ולא דרך רשתות הספרים כך שמעטים מכירים אותו (וחבל), אבל זו הזדמנות בשבילכם, אלה שכן הכירו אותו, לפנק מישהו שאתם אוהבים במתנה מקסימה שהוא לא ימצא בשום מקום אחר. אפשר לקנות את הספר בטלפון וישלחו אותו אליכם, בתוספת דמי משלוח, כמובן.

קישור לאתר משתלת מלצר וטלפונים לרכישת הקטלוג: 

http://www.meltser.co.il/catalog.php

תמונה של סטפליה מנומרת מהגינה

בפוסט הקודם הדבקתי תמונה של הסטפליה מ- google, אז אני חייבת לכם תמונה אותנטית.
למזלי כבר היום חזרתי מהעבודה ונוכחתי כי אחד מניצני הסטפליות הפליא בפריחתו, כך שאני יכולה למלא את חובי מהר למדי.

הנה התמונה.  תהנו.

זרעים של סטפליה

סוקולנטים היו אחת הסיבות העיקריות לכל שהחלטתי לכתוב בלוג בענייני גינון.
המחסור במקורות ידע בנושא סוקולנטים בכלל וסטפליה בפרט הם שהביאו אותי לרצות לשתף כל מידע (ולו השולי ביותר) שאני מגלה על סוקולונטים.
ובכן, לקראת עונת פריחת הסטפליות החלטתי שהגיע זמן להחיות את הבלוג שקצת הזנחתי בחודשים האחרונים.אחרי הכל, סטפליה היא סוקולנט, והבטחתי לכתוב על סוקולנטים...

אז אני חוזרת לעניינים עם תמונה של זרעים של סטפליה מנומרת. הסטפליה הזו התחילה לפרוח לא מזמן, ועם הפרחים הראשונים גם הופיע תרמיל שנראה כמו תרמיל זרעים. בפעמים הראשונות שיצא לי תרמיל כזה קטפתי אותו ופתחתי אותו כדי לראות מה יש בפנים ופשוט הרגתי את הזרעים. הפעם נתתי לתרמיל לגדול על הסוקולנט בלי להפריע את מנוחתו. והנה, כעבור מספר שבועות נפתח התרמיל וממנו יצאו זרעים רבים, מצוידים ב"סבא" שיעזור להם להתעופף ולהזריע עצמם.

ראו את התמונה, כמה יפה:

עץ רימון לכבוד טו׳ בשבט

השנה הקדמנו לחגוג את טו׳ בשבט בכמה ימים, כך שאת הנטיעה החגיגית של העץ בגינה ביצענו כבר ביום שבת האחרון.

השנה החלטנו לשתול עץ רימון. בעבר לא כל-כך רציתי עץ רימון בגינה, בעיקר בגלל שיש לי זכרונות רעים מעץ רימון שגדל בגינה של הדירה שגרתי בה בזמן לימודיי בטכניון. תמיד נמשכו אליו המוני צרעות ודבורים, ובאופן כללי הוא היה עץ לא מתוחזק וללא שום נוי או הדר.
מאז ראיתי הרבה עצי רימון יפהפיים, מלאי חן וחיות, מה שלימד אותי שאם שתלנו עץ אזי חייבים לטפח אותו. מה שעשו לעץ ההוא בחיפה (או יותר נכון לא עשו) היה ממש מעליב (לעץ כמובן).

בכל אופן, החלטנו לשתול עץ רימון בגינה.
ישנם מספר זני רימון מקומיים בארץ, אך הזנים העיקריים והנפוצים במשתלות הם ראש-פרד ו-וונדרפול. ראש-פרד הוא הזן הוורוד והוא מבשיל באוגוסט. פריו של הזן וונדרפול גדול ואדום ומבשיל בספטמבר. אם נקטף בתחילת העונה פריו חמצמץ, ואם נשאר על העץ להמשך הבשלה פריו מתוק.

גנים בוטניים

גנים בוטניים הם דבר נפלא בעיני.
בשנים האחרונות למדתי שכמעט בכל עיר גדולה שמכבדת את עצמה, בכל מקום בעולם, אפשר למצוא גן בוטני. לפעמיים אפילו שניים.

בשנים האחרונות ביקרתי בגנים הבוטניים בברוקלין, ניו-יורק, ב- Q-Gardens המפורסמים של לונדון, בגן הבוטני בקרקס, ונצואלה, ואפילו בגן הבוטני בקנדי בסרי-לנקה.
לפני מספר ימים נסעתי לוורשה למספר ימים. גם בוורשה יש גנים בוטניים, שניים, אבל לצערי הם היו סגורים בימים שביקרתי בעיר. דווקא היה יכול להיות מעניין לראות מה מציג גן בוטני בכפור ובשלג.
בכל מקרה - הנקודה שרציתי להדגיש היא שבכל מקום אפשר למצוא גן בוטני, גם במקומות הכי פחות צפויים.

פוקסיות

פוקסיה היתה פרח הרבה לפני שהיתה צבע. פרח ממש יפה יש לומר.
הפוקסיות פורחות באביב ולעיתים כבר בשלהי החורף. אם הן שתולות במקום קריר הן תפרחנה גם בקיץ, בצבעים מרהיבים ובמגוון אדיר.

בתקופת הפריחה אפשר לראות פוקסיות כמעט בכל המשתלות. בתקופות אחרות קשה מאוד למצוא אותן.
אבל הבעיה העקרית בקניית פוקסיות אינה למצוא אותן, אלא שברובן המוחלט הן נמכרות בעציצים גדולים יחסית ולכן מחירן נע בין 15-20 ש"ח ומעלה. מעטות המשתלות המוכרות פוקסיות בכוסיות.
יתרה מזאת, מרבית המשתלות אינן יודעות איזה זן הן מוכרות. משתלה שמכבדת את עצמה תדע בד"כ להבדיל בין הזנים הזקופים למשתפלים, אבל לא יותר מזה.

העמותה לפירות אקזוטיים בישראל

בתחילת השנה הצטרפתי לעמותה לפירות אקזוטיים. כן, יש דבר כזה. נשמע מצחיק, אבל קיים.

ביום שישי האחרון התקיים מפגש העמותה הראשון השנה. ביום חורף קשה, כשסערה מתחוללת בחוץ, נאספו מקבץ של כמה עשרות אוהבי גידול עצי פרי כדי לשמוע, להשמיע, להחליף חוויות ולטעום טעימות.
המפגש התקיים ליד צרופה (באיזור חוף הבונים) ואני התקשתי להאמין, כשראיתי את כמות האנשים שהגיעו עד לשם מכל קצוות הארץ, ביום הסוער הזה.

ארבל סחלבים, כפר הס

תקציר
בשלוש מילים: נהניתי מכל רגע.
הגעתי לחממה ביום שישי בבוקר, מתוכננת לבצע ביקור זריז, לראות רק אם זו משתלה ש"שווה" לחזור אליה, ותוך הבטחה לעצמי שאני הולכת לקנות לכל היותר סחלב אחד, הכי זול שאני מוצאת.
ובכן, שהיתי במשתלה כמעט שעה וחצי, יצאתי עם שלושה סחלבים (לא הכי זולים שמצאתי), ועם ידיעה ברורה שאני הולכת לשוב לשם עוד הרבה פעמים.
לאה, מנהלת המשתלה, קיבלה את פניי בפנים זוהרות וחמימות, כמי שנמצאת במקום שהיא הכי נהנית בו בעולם.
יום שישי היה יום קר והיא הכינה לשתינו תה. אח"כ סיפרה לי סיפורים על סחלבים, הראתה לי את אוסף הסחלבים הנהדר שלה ושל בעלה, והסבירה לי על גידול סחלבים ועל טבעם.
באמצע הביקור הגיע בעלה עם עדכונים לגבי ציוד שהם מחדשים, וגם ממנו זכיתי להסברים נוספים, הפעם על הפריית סחלבים.
הסתכלנו ביחד על תמונות של סחלבים באלבום שלאה צילמה, וכך זכיתי לראות גם סחלבים שאינם בפריחה בעונה זו. היה כיף.
אחרי סיבוב של כשעה וחצי בחממה יצאתי , בלית ברירה ועם טעם של עוד, כי כבר צריך להוציא את הילדים מהגן. אבל כמו שכתבתי בפתיחה: נהניתי מכל רגע.
בפסח, כך הבטיחה לאה, המשתלה נמלאת בשלל צבעים ופריחות, והמליצה שאבקר בתקופה זו. אני בטוחה שאגיע עוד לפני.
וליתר ביטחון, למרות שרציתי לקנות סחלב לחמותי, לא קניתי אותו בביקורי הראשון, כדי שתהיה לי סיבה רשמית לחזור...